החלטה בתיק ע"מ 1473/12

המשיב עומד לדין בגין שתי עבירות. הראשונה, זריקת אבנים. נטען כי במהלך הפרת סדר המונית שהתרחשה בעיר חברון, ביום 5.3.12, בה נזרקו אבנים לעבר כוחות צה"ל, אף המשיב יידה אבנים. העבירה השנייה, אשר אף היא התרחשה באותו מועד, עניינה בריחת המשיב מפני כוחות הביטחון אשר ביקשו לעצור אותו. התביעה סבורה כי בכך הפריע המשיב לכוחות הביטחון.

בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים נדחתה על ידי בימ"ש קמא. ביהמ"ש סבר כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות בעדותיהם של מעורב נוסף אחר בעבירה ושל חייל צה"ל. ביהמ"ש אף קבע כי קיימת עילת מעצר הנובעת ממהות העבירות. אלא שלצד האמור התרשם ביהמ"ש מאפליה פסולה, בכך שמעורב אחר באותו אירוע, פריד אבו קווידר, שוחרר ממעצרו על אף שקיימת תשתית ראייתית דומה בעניינו.

לאור האמור, הורה ביהמ"ש על שחרור המשיב בתנאים מגבילים.

התביעה הצבאית סבורה כי החלטת בימ"ש קמא שגויה. לדעת התביעה, קיימת אבחנה מוצדקת בין עניינו של פריד לבין עניינו של המשיב. זאת מאחר שהתשתית הראייתית נגד פריד חלשה במידה ניכרת מזו הקיימת נגד המשיב. התובע הסביר כי פריד אומנם מופלל כפי שציין בימ"ש קמא, אך קיימות ראיות הסותרות ראיות אלה, ועל כן, סברה התביעה כי התשתית הראייתית אינה מספקת למעצרו. שונה הוא המצב בנוגע למשיב.

ב"כ המשיב מבקש לדחות את הערר. לטעמו, שלושה מתוך ששת המעורבים שנעצרו שוחררו. על כן, נוצרה אפליה ברורה אשר חייבה את שחרורו של המשיב. כן טען הסנגור כי התשתית הראייתית לוקה בחוסר, מאחר שזהות המשיב אינה ברורה דיה.

באופן חריג אפשרתי לאב המשיב לומר מספר דברים. האב מסר כי משפחתו נורמטיבית וכי אשתו של המשיב אמורה ללדת בקרוב.

קיומן של ראיות לכאורה העשויות להביא להרשעתו של המשיב אינו יכול להיות מוטל בספק. המשיב זוהה על ידי שני חיילי צה"ל כמי יידה אבנים לעברם ומנסה להימלט. למותר לציין כי העבירות בהן חשוד המשיב מקימות חזקת מסוכנות.

בחנתי את טענות התביעה באשר להשפעת שחרורו של מעורב אחר בפרשה. שחרור זה עשוי להשפיע על ההחלטה בעניינו בשני צירים שונים. הציר הראשון, כפי שציין בימ"ש קמא, בכל הנוגע להפליה, אשר כידוע עשויה להביא לשחרור נאשם מטעמי צדק ונראות. אך מעבר לכך, עשויות טענות התביעה בנוגע לתשתית הראייתית להצביע על קושי ראייתי ולהשליך על הערכת חוזקן של הראיות.

כאמור, בחנתי את הדברים בשני צירים אלה. מסקנתי הינה כי, בניגוד להחלטת בימ"ש קמא, אין בשחרורו של פריד הנ"ל, כדי להשפיע על עניינו של המשיב דנן.

ראשית, יש להדגיש כי עניינו של פריד אינו קשור במישרין לזה של המשיב, הגם שהשניים אחים וכי העבירה המיוחסת ל פריד נבעה ממעצרו של המשיב. בעוד המשיב מואשם באירוע של יידוי אבנים, הראיות בעניינו של פריד נוגעות לתקיפת חייל שהתרחשה מאוחר יותר. שנית, וכאן העיקר, קיימת אכן חוסר בהירות בנוגע למעורבותו של פריד בתקיפה כאמור. בעניין זה קיימת סתירה בין גרסאות מספר עדים. במצב דברים זה, אין לראות פסול בהחלטת התביעה להסכים לשחרור פריד, בעוד בעניינו של המשיב, לגביו אין קושי ראייתי, עומדת התביעה על מעצר. שלישית, הסתירות בתשתית הראייתית בנוגע ל פריד אינן משפיעות על תוקפן של הראיות בנוגע למשיב. בעניינו קיימת כאמור תשתית ראייתית לכאורית מוצקה.

על כל אלה יש להוסיף כי עצורים נוספים שוחררו אומנם, כדבריו של הסנגור, אך זאת מאחר שלא הייתה קיימת נגדם תשתית ראייתית לביצוע העבירה. על כן, אין ללמוד משחרור זה דבר באשר למקרה דנן.

נוכח מסקנותיי דלעיל, הנני סבור כי אין בפנינו מצב של הפליה פסולה בין שווים, אלא הבחנה אשר ניתן להצדיקה בשוני ראייתי. לאור זאת, לא ראיתי מקום לשחרור המשיב אשר כאמור עירב את עצמו בעבירה בעלת מאפייני סיכון ברורים.

ערר התביעה מתקבל על כן. המשיב ייעצר עד לתום ההליכים.

ניתנה היום, 19 באפריל 2012, כ"ז בניסן התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: